אני רוצה קודם כל להודות לכולכם על התמיכה וההתעניינות במאבק שאני עושה. כפי שבוודאי רובכם יודעים, אני קורבן להתעללות מינית בילדות אשר בשבועות האחרונים יוצאת מן הארון במאבק חברתי למען כולם. אני כותבת עכשיו הודעה זו על מנת להעביר את הרגשתי הנוכחית אחרי שעכלתי מעט את הלך הדברים לנוכח האירועים האחרונים.
אני מרגישה ויודעת שהחשיפה האישית של סיפורי ושביתת הרעב שלי כן עוררו הדים נרחבים. כמו כן, הצלחתי לגרום לאיזושהי התחלה של שינוי. למרות זאת אני מרגישה שהמחאה שלי לא באמת הצליחה להתרומם ולהמריא אף על פי שכל ערוצי התקשורת מודעים אליי ולמאבק שאני עושה. יש לי הרבה ביקורת שמכוונת כרגע לעבר התקשורת אשר לטעמי מנסה לרכך, לעדן ואף להדחיק ולגמד את המסר הכואב שהחלטתי להעביר לחברה.
אני חוזרת ואומרת בכל הזדמנות שמדובר במצב חירום חברתי שנוגע לכולנו ולמרות זאת, התקשורת הנרחבת בחרה שלא לשים את המסר שלי במרכז, בראש סדר העדיפויות החברתי, כפי שהיה ראוי. כל ערוצי התקשורת המרכזיים מודעים ואף פנו אליי אך למרות זאת ולמרות הדברים שכן פורסמו לבסוף, המחאה שלי לא הצליחה להרים ראש ולעניין את הציבור הנרחב.
דוגמאות לכך אפשר לראות בהתנהלות של ערוץ 2 אשר קבעו איתי ראיון טלויזיוני לתכנית הבוקר של אברי גלעד וביטלו ברגע האחרון מתוך שיקולים משפטיים עקרים. ערוץ 1 פרסם את סיפורי רק במשבצות שידור זניחות, ערוץ 10 החליטו משום מה לזנוח לבינתיים ולא לעקוב אחר המשך מחאתי, עיתון הארץ שלחו אליי כתבים וצילמו אותי אך למיטב ידיעתי הידיעה אפילו לא נכנסה לעיתון. כתבות שנכתבו על המחאה שלי נדחו ולא פורסמו על ידי עורכי עיתון הארץ. יעל דן מגל"צ ראיינה אותי פעמיים, הראתה ועדיין מראה נכונות גדולה לעזור אך עדיין אני נשארת בשוליים של החדשות והמסר שאני מביאה לא הצליח לטעמי לעורר הד מספיק גדול על מנת שהנושא החשוב הזה יתפוס עין ציבורית ושיח ציבורי אמיתי.
אני רואה בהתנהלות הזאת של התקשורת שיתוף פעולה שבשתיקה עם הפוגעים בדיוק כפי שהפרקליטות לטעמי משתפת פעולה עם האנסים בהתייחסותה המזלזלת והפוגעת בנפגעות ובנפגעים של התעללות מינית.
לדעתי האישית הסיבה שהמחאה שלי לא מצליחה לתפוס עין ציבורית אמיתית בניגוד למחאות אחרות כדוגמת ויקי כנפו (שיצאה להלחם על הזכויות של אמהות חד הוריות) היא שהנושא של התעללות מינית בילדים הוא נושא שלכולם יותר נח לשכוח, להדחיק ולהסתכל הצידה.
אני לא קורבן מחמד ואי אפשר לפטור אותי בחיבוק ובנשיקה או במסר שהרבה ממכם מעבירים אליי: "אנו מחזיקים לך אצבעות ובהצלחה במאבקך החשוב.."
אני רוצה לחדד ולהבהיר עכשיו את המסר שלי למען כולכם. אני יצאתי למחאה שלי מתוך מקום של יאוש מוחלט מכל המערכות החברתיות אחרי שהבנתי לעומק שאין אף צד של החברה שפועל לעשות שינוי אמיתי או שפועל לצימצום התופעה הזאת של התעללות מינית בילדים.
ההתייחסות של התקשורת בנוגע למחאה שלי בשבועות האחרונים רק מוכיחה לי פעם נוספת את מה שכבר ידעתי: אין נכונות אמיתית מצד החברה לעשיית שינוי אמיתי בנושא הזה.
הודעתי והתראתי בפניי כולם, כולל התקשורת, הכנסת, הפרקליטות וכל המקורבים אליי שאין לי שום רצון להמשיך לחיות בחברה ובעולם שלכם כל עוד הנושא הזה לא מטופל ומשתנה בצורה משמעותית.
הרצון שלי למות נהיה יותר ויותר חזק עם כל צעד שאני עושה במלחמה הזאת לנוכח האדישות, האטימות ואזלת היד של כולכם מול התופעה המחרידה הזאת. מראש הודעתי להרבה גורמים שאני מתכוונת לתת 3 חדשים בלבד של הקרבה עצמית שהבטוי שלה הוא מחאה בגן הוורדים מול הכנסת, אם אמשיך לראות שכל מאמציי אינם מצליחים להרים קול צעקה אמיתי, אני מתכוונת לשים קץ לחיי כיוון שאני לא רואה עתיד טוב לחברה שמתנהגת בצורה כל כך רעה ואטומה.
כפי שהסברתי להרבה ממכם שבאו לדבר איתי, אני לא מצפה שהכל יהיה ורוד תוך שלושה חדשים אך אני כן מצפה לראות מספיק הד ושינוי שישכנע אותי שיש בשביל מה ובשביל מי להשאר ולהלחם. שבועיים כבר חלפו והייאוש לנוכח אזלת היד רק נהיה יותר גדול. אני מרגישה שהבאזז סביבי הולך ודועך ואיתו גם רצון החיים שלי.
אתמול הגיעה לאוהל המחאה שלי כיתת ילדות בגילאי שבע או שמונה עם מדריך אשר התעניין במחאתי כחלק מטיול ההסברה שלהן. כשהסברתי לקבוצת הילדות שהתגודדה סביבי שאני נלחמת למען זה שלא יהיו יותר אנשים הפוגעים מינית בילדים כמותם, אחת הילדות פערה לכיווני זוג עיניים תמות ועצובות ואמרה: "כן, הם רק נותנים להם אזהרה ואז הם משחררים אותם".
הילדים האלה מודעים לגודל הסכנה לה הם נמצאים והפחד שבעיניהם הוא אמיתי ודוחק.
אני דורשת עכשיו שכל החברה תפסיק את כל עיסוקיה הטפלים ותתעסק אך ורק בעיכול הנושא הזה של התעללות מינית בילדים על כל רבדיו - היקף התופעה, המחדלים במיגור התופעה ובטיפולה, איך ואיפה צריך לשנות ולתקן על מנת שהתופעה הזו תמוגר בהקדם וכל חשיבה פרקטית דומה.
אני חושבת שההתנהלות בקשר לזה צריכה להיות כמו בהתנהלות בעת מלחמה. החברה הישראלית מנוסה בסוג של חשיבה בשעת חירום והגיעה השעה להשתמש ביכולות הללו על מנת לעשות סדר חברתי אמיתי וצודק.
הגענו לקצה גבול הסיבולת בנושא הזה של התעללות מינית בילדים, ואפשר להגיד עכשיו בקול רם שמדובר אכן בשואת ילדים.
אני מבקשת מכל אחד ואחת ממכם שקורא את דבריי ללכת למראה, להסתכל טוב טוב על עצמכם ולשאול את עצמכם האם אתם פועלים לשינוי אמיתי למען עתיד טוב לילדים שלנו או שאתם סתם עוד משתפי פעולה ביודעין או שלא ביודעין עם המצב והלך הרוח החברתי הקיימים שבסופו של יום מקבעים את הפגיעה הזאת עוד ועוד.
ורד לב ז"ל
(מאיה גאיה)
אני חוזרת ואומרת בכל הזדמנות שמדובר במצב חירום חברתי שנוגע לכולנו ולמרות זאת, התקשורת הנרחבת בחרה שלא לשים את המסר שלי במרכז, בראש סדר העדיפויות החברתי, כפי שהיה ראוי. כל ערוצי התקשורת המרכזיים מודעים ואף פנו אליי אך למרות זאת ולמרות הדברים שכן פורסמו לבסוף, המחאה שלי לא הצליחה להרים ראש ולעניין את הציבור הנרחב.
דוגמאות לכך אפשר לראות בהתנהלות של ערוץ 2 אשר קבעו איתי ראיון טלויזיוני לתכנית הבוקר של אברי גלעד וביטלו ברגע האחרון מתוך שיקולים משפטיים עקרים. ערוץ 1 פרסם את סיפורי רק במשבצות שידור זניחות, ערוץ 10 החליטו משום מה לזנוח לבינתיים ולא לעקוב אחר המשך מחאתי, עיתון הארץ שלחו אליי כתבים וצילמו אותי אך למיטב ידיעתי הידיעה אפילו לא נכנסה לעיתון. כתבות שנכתבו על המחאה שלי נדחו ולא פורסמו על ידי עורכי עיתון הארץ. יעל דן מגל"צ ראיינה אותי פעמיים, הראתה ועדיין מראה נכונות גדולה לעזור אך עדיין אני נשארת בשוליים של החדשות והמסר שאני מביאה לא הצליח לטעמי לעורר הד מספיק גדול על מנת שהנושא החשוב הזה יתפוס עין ציבורית ושיח ציבורי אמיתי.
אני רואה בהתנהלות הזאת של התקשורת שיתוף פעולה שבשתיקה עם הפוגעים בדיוק כפי שהפרקליטות לטעמי משתפת פעולה עם האנסים בהתייחסותה המזלזלת והפוגעת בנפגעות ובנפגעים של התעללות מינית.
לדעתי האישית הסיבה שהמחאה שלי לא מצליחה לתפוס עין ציבורית אמיתית בניגוד למחאות אחרות כדוגמת ויקי כנפו (שיצאה להלחם על הזכויות של אמהות חד הוריות) היא שהנושא של התעללות מינית בילדים הוא נושא שלכולם יותר נח לשכוח, להדחיק ולהסתכל הצידה.
אני לא קורבן מחמד ואי אפשר לפטור אותי בחיבוק ובנשיקה או במסר שהרבה ממכם מעבירים אליי: "אנו מחזיקים לך אצבעות ובהצלחה במאבקך החשוב.."
אני רוצה לחדד ולהבהיר עכשיו את המסר שלי למען כולכם. אני יצאתי למחאה שלי מתוך מקום של יאוש מוחלט מכל המערכות החברתיות אחרי שהבנתי לעומק שאין אף צד של החברה שפועל לעשות שינוי אמיתי או שפועל לצימצום התופעה הזאת של התעללות מינית בילדים.
ההתייחסות של התקשורת בנוגע למחאה שלי בשבועות האחרונים רק מוכיחה לי פעם נוספת את מה שכבר ידעתי: אין נכונות אמיתית מצד החברה לעשיית שינוי אמיתי בנושא הזה.
הודעתי והתראתי בפניי כולם, כולל התקשורת, הכנסת, הפרקליטות וכל המקורבים אליי שאין לי שום רצון להמשיך לחיות בחברה ובעולם שלכם כל עוד הנושא הזה לא מטופל ומשתנה בצורה משמעותית.
הרצון שלי למות נהיה יותר ויותר חזק עם כל צעד שאני עושה במלחמה הזאת לנוכח האדישות, האטימות ואזלת היד של כולכם מול התופעה המחרידה הזאת. מראש הודעתי להרבה גורמים שאני מתכוונת לתת 3 חדשים בלבד של הקרבה עצמית שהבטוי שלה הוא מחאה בגן הוורדים מול הכנסת, אם אמשיך לראות שכל מאמציי אינם מצליחים להרים קול צעקה אמיתי, אני מתכוונת לשים קץ לחיי כיוון שאני לא רואה עתיד טוב לחברה שמתנהגת בצורה כל כך רעה ואטומה.
כפי שהסברתי להרבה ממכם שבאו לדבר איתי, אני לא מצפה שהכל יהיה ורוד תוך שלושה חדשים אך אני כן מצפה לראות מספיק הד ושינוי שישכנע אותי שיש בשביל מה ובשביל מי להשאר ולהלחם. שבועיים כבר חלפו והייאוש לנוכח אזלת היד רק נהיה יותר גדול. אני מרגישה שהבאזז סביבי הולך ודועך ואיתו גם רצון החיים שלי.
אתמול הגיעה לאוהל המחאה שלי כיתת ילדות בגילאי שבע או שמונה עם מדריך אשר התעניין במחאתי כחלק מטיול ההסברה שלהן. כשהסברתי לקבוצת הילדות שהתגודדה סביבי שאני נלחמת למען זה שלא יהיו יותר אנשים הפוגעים מינית בילדים כמותם, אחת הילדות פערה לכיווני זוג עיניים תמות ועצובות ואמרה: "כן, הם רק נותנים להם אזהרה ואז הם משחררים אותם".
הילדים האלה מודעים לגודל הסכנה לה הם נמצאים והפחד שבעיניהם הוא אמיתי ודוחק.
אני דורשת עכשיו שכל החברה תפסיק את כל עיסוקיה הטפלים ותתעסק אך ורק בעיכול הנושא הזה של התעללות מינית בילדים על כל רבדיו - היקף התופעה, המחדלים במיגור התופעה ובטיפולה, איך ואיפה צריך לשנות ולתקן על מנת שהתופעה הזו תמוגר בהקדם וכל חשיבה פרקטית דומה.
אני חושבת שההתנהלות בקשר לזה צריכה להיות כמו בהתנהלות בעת מלחמה. החברה הישראלית מנוסה בסוג של חשיבה בשעת חירום והגיעה השעה להשתמש ביכולות הללו על מנת לעשות סדר חברתי אמיתי וצודק.
הגענו לקצה גבול הסיבולת בנושא הזה של התעללות מינית בילדים, ואפשר להגיד עכשיו בקול רם שמדובר אכן בשואת ילדים.
אני מבקשת מכל אחד ואחת ממכם שקורא את דבריי ללכת למראה, להסתכל טוב טוב על עצמכם ולשאול את עצמכם האם אתם פועלים לשינוי אמיתי למען עתיד טוב לילדים שלנו או שאתם סתם עוד משתפי פעולה ביודעין או שלא ביודעין עם המצב והלך הרוח החברתי הקיימים שבסופו של יום מקבעים את הפגיעה הזאת עוד ועוד.
ורד לב ז"ל
(מאיה גאיה)
--------------------------------------------
הפגנה וצעדה בת"א די להשתקה של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית וגילוי עריות
הפגנה וצעדה בת"א די להשתקה של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית וגילוי עריות
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה