חשיבה רוחבית

אחת הבעיות המרכזיות של הפוליטיקאים בישראל (והן רבות ומגוונות) היא חשיבה נקודתית. ברגע שצצה בעיה כלשהי – מנסים לפתור אותה ולהמשיך הלאה. זה קורה במלחמות מיותרות כשיש הרבה הרוגים מצד ישראל – במקרה כזה במקום לחשוב איך למנוע את המלחמות הבאות, מקימים ועדת חקירה שתבדוק מה לא היה בסדר במלחמה שעברה. כשיש תלונות על  עודף של מהגרי העבודה – חושבים איך לגרש את אלה הנמצאים כאן במקום לחשוב על מדיניות מסודרת שתבטיח את זכויותיהם של כל הנוגעים בדבר, ויש עוד דוגמאות למכביר.

הדוגמא האחרונה לחשיבה נקודתית של נבחרנו הוא החוק להגנת הסופרים של שרת התרבות לימור לבנת וחברי הכנסת זבולון אורלב וניצן הורוביץ. החוק בא להסדיר את נושא התמלוגים של העוסקים בכתיבת והוצאת הספרים. החוק כשלעצמו הוא מצוין, אך לא כאן הבעיה. המציעים כנראה לא ערים לעניין שבהרבה מאד מענפי המשק, אלא האמונים על מלאכת הייצור של המוצר הם בעלי השכר הנמוך ביותר, הדבר נכון הן בתעשייה (ר"ע מפעלי ים המלח) והן בתפקידי הפקידות למיניהם. בתפקידי הפקידות (בעיקר בשירותי לקוחות למיניהם) דווקא אלו הנמצאים בקשר ישיר עם הלקוחות הם אלו המרוויחים הכי מעט, והתנאים שלהם הם הכי גרועים.

כאמור, אין לי שום בעיה עם כך שהפוליטיקאים שלנו עוסקים בפתרונות נקודתיים לבעיות שצצות, אך הגיע הזמן שגם בכנסת יבינו שמתן פתרון רוחבי לסוגי הבעיות יכול למנוע היווצרותן של הבעיות הנקודתיות עצמן.

המרחב הדמוקרטי

עד אתמול לא האמנתי שאני אעמוד לצידו של איש אינטרסנטי, חצוף ומגעיל כמו דן מרגלית. אבל התגובות לראיון שלו עם ח"כ ג'מאל זחאלקה בתוכנית "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית עברו כמה גבולות שלא היו צריכים להיעבר. כמה אנשי שמאל הזדעזעו מיחסו של מרגלית לזחאלקה והחליטו לקרוא לפיטוריו. כדי להשיג את המטרה נפתחה באינטרנט עצומה, שלגבי יעילותה יש לי ספק גדול.

אין לי ויכוח עם פותחי העצומה על כך שדבריו של מרגלית היו מגעילים ומיותרים, אני גם לא מתווכח שהאיש הוא עיתונאי חצר של מנהיגי המדינה, אבל מכאן עד לקרוא לפיטוריו הדרך ארוכה מאד.

ראשית אני לא מכיר עיתונאי אובייקטיבי אחד כיום בתקשורת הישראלית. גם המראיינים המנוסים ביותר לא מסתירים את דעותיהם במהלך הראיונות. ההבדל בין רוב המראיינים לבין הראיון המדובר של מרגלית עם זחאלקה הוא בסגנון, ועל הסגנון עדיף שלא לפטר איש תקשורת.

הדבר הכי בעייתי בקריאה לפיטורי מרגלית הוא שאם הקריאה הזו תיענה על ידי הנהלת הטלוויזיה החברתית, זה יהיה עוד צעד לקראת חיסולי של הדמוקרטיה הנזילה עד מאד של ישראל. לכל איש ואישה בדמוקרטיה עומדת הזכות לבטא את דעותיה ואת דעותיו, ופיטורים על הרקע הזה הם מכה לדמוקרטיה (כאמור מרגלית הוא ממש לא האיש היחיד בתקשורת שעושה זאת), כתבותיו של גדעון לוי ב"הארץ", וראיונותיו עם מושאי הכתבות נובעות מאג'נדה פוליטית והוא אינו מסתיר זאת, ההפך הוא הנכון. טומי לפיד ז"ל עשה קריירה מגילויי דעת בתוכנית אירוח פוליטית.

הראיון של דן מרגלית עם ג'מאל זחאלקה ירד לביבים של השיח בישראל, טוב היה עושה עיתונאי ותיק ומנוסה כמו מרגלית אם היה שומר על האיפוק, אך קריאה לפיטוריו היא מיותרת ומסוכנת כי מחר יקום מישהו וידאג לסלק מהתקשורת את אנשי השמאל הלא רבים שנשארו בה.

לסיכום אני רוצה להזכיר שלא תמיד הדמוקרטיה מחוסלת ע"י אנשי הימין, לפעמים זה דווקא קורה ע"י השמאל ואני מאד מקווה שהשמאל הישראלי עדיין מאמין בדמוקרטיה