יש מצב לזכויות אדם

שבוע לפני מצעד הזכויות האדם הראשון בישראל של האגודה לזכויות האזרח שיתקיים ביום שישי ה 11/12 בתל אביב - יפו, החליטו כמה אזרחים שזכויות האדם חשובות להם להביע את מחאתם בדף האירוע בפייסבוק, על כך שהאירוע אינו ספציפי, ומאגד בתוכו אירגונים רבים שכל אחד מהם מטפל באוכלוסיה אחרת. הטענה המרכזית היא שיותר מדי אג'נדות יוצרות בלבול ולא כולם מזדהים עם כל המטרות. אז הנה כמה מהסיבות למה בכל זאת יש לקיים את המצעד כמו שהוא:

* אין הרבה הבדל בין הפקעת קרקעות בכפר שלם לבין הפקעת קרקעות בבלעין ונעלין.

* כשמדברים על חופש העיסוק - יש להתייחס גם לחופש העיסוק לפלסטינים בשטחים הנשלטים תחת משטר צבאי ולמהגרי העבודה המפחדים כל יום מפני גירוש.

* חופש התנועה אינו שייך לאוכלוסיה ישראלית - יהודית בלבד, אלא אמור להיות נחלת הכלל. יש בישראל הרבה מאד שטחים ציבוריים שעוברים הפרטה. חופי ים שעוברים לידיים פרטיות, פארקים שעוברים לשטח נדל"ני וכד'. על פלסטינאים חבל בכלל להרחיב כי ב"אדיבות" הצבא הישראלי, הם לא מכירים את המושג.

* הזכות הבסיסית לדיור, הפכה עם השנים לנחלת העשירים בישראל. מחירי הדירות הפקיעו, וזוג צעיר ממוצע מתקשה לקנות דירה באזור שיש בו גם מגוון תעסוקתי. אה כן, יש גם את הבדויים בדרום.

* החינוך מופרט לאט אבל בטוח, בתוך מערכת החינוך הציבורית נפתחות כיתות לעשירים בלבד.

* הכיבוש ממשיך לפגוע באופן סיסטמטי בזכויות הבסיסיות של הפלסטינאים (ע"ע שייח' ג'ראח), ממשיך להיות משאבת כספים של ישראל ומונע כל התפתחות בתהליך השלום עם שכנינו.

אלה רק מספר סיבות לכך שמצעד זכויות האדם אמור להיות רחב ככל הניתן. מי שרוצה עוד מוזמן ללחוץ כאן.

על הקמפיין (האידיוטי) של הרשות למלחמה בסמים

יהודים יקרים,

אנו במדינת טמטומלנד, עושים הכל כדי להיאבק במגפת האנטישמיות. אנו שומעים עדויות של היהודים שנפגעו ממנה, מעמידים מפעם לפעם איזה אנטישמי לדין, ויש כאלה שאפילו יושבים מספר שנים בכלא.

אולם, על מנת למנוע פגיעה מיותרת בכם, אנו מבקשים שתעזרו לנו לעזור לכם. אנא הימנעו מלהגיע לבתי הכנסת בחגים ושבתות, ואם אתם באים אל נא הישארו הרבה זמן. אנא הימנעו ככל הניתן מלהציג בציבור כל סממן של דתיות/לאומיות. את הפיאות, השביסים, הכיפות והציציות שלכם אנא השאירו בבית כשאתם יוצאים לרחוב אחרת אנחנו לא מבטיחים שנוכל להבטיח את ביטחונכם.

בתודה על ההבנה,

הממשלה.

נכון שנישמע מטומטם ואידיוטי, אך היחס של הרשות למלחמה בסמים ואלכוהוליזם, בו היא קוראת לנשים לא לשתות פן תיאנסנה, לא שונה הרבה מהמצב המתואר. הרשות, בשם הממשלה והמדינה, אומרת שאין באפשרות המדינה להבטיח שאישה לא תיאנס.

* הבהרה - מכיוון שהאנלוגיה היחידה שחלק גדול מהישראלים מבינים היא זו לאנטישמיות, נכתב פוסט זה בשפה זו. אין כותב הפוסט בא להשוות בין היהדות לאלכוהוליזם אלא רק להראות עד לאן התנערות המדינה משמירה על כבודן/ם, בריאותן/ם וחייהן/ם של אזרחותיה ואזרחיה יכולה להגיע.

קצת אופטימיות לשם שינוי

בין שלל הכתבות בעיתונות על האירועים האחרונים במזרח ירושלים - העימותים בין השוטרים למתפללים באל אקצא וייהוד מזרח העיר תפסה את עיני דווקא כתבה קצת שונה. כתבה אשר גרמה לי אחרי הרבה שנים לכמה רגעיים של שינוי שלא אבדה עדיין התקווה שישראל תתעורר מתסביך הרדיפה שלה. מדובר על הסכם ערים תאומות בין העיר ראש העין לעיר דכאו.

הסכמי ערים תאומות הם דבר שבשגרה, להרבה ערים בעולם (גם בישראל) יש הסכמים כאלה עם ערים בעלות מכנה משותף במדינות אחרות. יש לדבר משמעויות תרבותיות וכלכליות שלא אכנס אליהן כאן. אך בניגוד לשאר ההסכמים, להסכם עם העיר הבווארית יש משמעות נוספת. השם "דכאו" הוא שם שעומד במקום השני - אחרי "אושוויץ" - במצעד שמות מעוררי שנאה ותיעוב בקרב ישראלים רבים. הסיבה לכך היא שסמוך לעיר זו נבנה מחנה הריכוז הראשון של השלטון הנאצי.

במשך 61 שנות קיומה של ישראל, סובלת המדינה מתסביך רדיפה קשה שמקורו בשואה. התסביך הזה גורם לישראלים רבים להאמין שכל העולם נגדינו ושבכל רגע עומדים עלינו לכלותינו, דבר המונע מאיתנו להגיע להסכמי שלום עם שכנותינו ודבר הגורם להתעלם להחלטות בינ"ל כדוגמת דו"ח גולדסטון, כי "הרי כולם נגדינו". לשיא הגיע הדבר בנאומו של בנימין נתניהו בעצרת האו"ם ב - 24/9/09, נאום בו הניף בצורה בוטה ומיותרת את החלטת ועידת ואנזה.

דווקא הסכם ערים תאומות בין עיר ישראלית לעיר שכה מזוהה תודעתית עם זוועות השואה תגרום לישראלים להבין שהשואה נגמרה, ורדיפה שיטתית של היהודים לא קיימת עוד. הבנה זו עשויה לפתור ולו חלקית את תסביך הרדיפה שמחניק את ישראל ומונע חיים נורמליים בה.

מי ייתן ובעתיד הקרוב ירימו עוד כמה ראשי ערים בישראל את הכפפה שהרים ראש עיריית ראש העין מר משה סיני ויכרתו הסכמים דומים עם ערים נוספות שנחשבות היום לטאבו בקרב חלקים גדולים בחברה הישראלית, ואנזה ואושוויץ הן המועמדות הבאות

מסע להתנחלות

טוב, נראה לי שעל פרויקט "מסע" של הסוכנות היהודית ומשרד ראש הממשלה נאמר כמעט הכל. בלוגרים מילאו את הבלוגים שלהם בפוסטים מזוויות שונות. יש שהתלוננו על כך שמעליבים אותם על אף תרומתם למדינה, יש כאלה שלקחו את העניין בהומור ציני, ויש שפתחו קבוצות בפייסבוק לנהל דיון בצורות שונות (על אף שלדעתי, התגובות בקבוצה הן יותר מדי ציניות ופחות ענייניות או אופרטיביות כנגד הפרויקט), אפילו הפרסומאי ספי שקד יצא נגד הפרויקט בטורו ב - ynet.

מה שמשותף כמעט לכול התגובות שקראתי הוא שרובן מתייחסות לכך שיהודי מתבולל הוא לא פחות טוב מיהודי שנישא ליהודיה (מקרים בהם אישה יהודיה נישאת לגוי פחות קריטי כי ילדיה יהיו יהודים כדת וכדין). לא מצאתי תגובות שדורשות מהממשלה להפסיק לתייג אותו לפי צרכיה.

עבור ישראל כל מי שנולד ליהודיה אוטומטית מחוייב למדינה, ולא משנה אם הוא שומר תורה ומצוות, אם הוא מרגיש זיכה לדת (יהדות היא דת ותו לא), או למדינת דת שמנסה ללכוד אותו.

לא שמעתי אף אחד שטוען שישראל מנסה להביא לכאן כמה שיותר "יהודים" על מנת לייהד כמה שיותר את המדינה ואת השטחים הכבושים ובכך להנציח את מפעל הכיבוש, ההתנחלויות והמיליטריזם. לפוליטיקאים הישראלים חשוב שיבואו לכאן כמה שיותר בחורים ובחורות "יהודיים", כדי להראות להם את המורשת היהודית בחברון ובקריית ארבע, בקבר יוסף ובקבר רחל. ובכך לנשל עוד ועוד פלסטינאים מאדמתם.

הנישול של הערבים הוא החשוב יותר למדינתינו ולא הצלתו, כביכול, של העם היהודי. אם היה כה חשוב לפקידים מהסוכנות היהודית ולחברי הממשלה "להציל את העם" הם היו מפעילים את מלוא עוצמתם על מנת שאותם ילדים אתיופים שהושפלו בצורה נוראה בטרם נכנסו לכיתות לימוד, יוכרו ליהודים.

אבל לא היהדות היא החשובה אלא ההתנחלות, והממשלה מבינה שבקרב ציבור גדול של הלא יהודים בעולם ההתנחלות הישראלית בשטחים פלסטינים בלתי מתקבלת על הדעת, לכן יש להרחיק את בנותינו ובעיקר בנינו מאותם גויים אנטישמיים, עוכרי ישראל, גם אם בנותינו ובנינו לא רואים בעצמם יהודים.

לא להקפאת ההתנחלויות

עשור וחצי אחרי הסכם אוסלו ואין סימן לסוף הסכסוך. הרבה מילים כבר נכתבו עליו, ועידות ויי, קמפ דיוויד, אנאפוליס ועוד, אך הסכסוך לא רק שלא נפתר אלא רק מחריף. הטבח בעזה גרם לכך שבקרב חלק גדול מהציבור הפלסטינאי שהאמין באפשרות לשלום, נמצא היום בספק גדול. בישראל המצב הוא כזה הוא ששרים בממשלה קוראים לארגוני שמאל בשמות של מחלות, וח"כ דנון אף קרא לפרק את "שלום עכשיו".

כל זה מראה שאם נמתין עוד קצת זמן בלי להגיע להסדר מדיני עם הפלסטינים, כל מה שיהיה כאן הוא מאבק דמים בלתי נגמר. לאחרונה חודר לתודעה של האזרח הישראלי נושא חדש -ישן על מנת להסית את תשומת הלב מהאין מו"מ - הקפאת התנחלויות.

הסכמה על חשיבותה של הקפאת ההתנחלויות השתלטה על חלקים רבים בחברה הישראלית פרט לכמה (או הרבה) קיצוניים בימין, ועל האוכלוסייה הבינלאומית. הדרישות מישראל הן כבר לא לצאת מכל השטחים הכבושים, ולהגיע להסדר עם השכנים, אלא להקפיא את ההתנחלויות. פתאום ההקפאה עצמה הפכה ללב ליבם של ארגוני השמאל כמו "שלום עכשיו".

המצדדים בהקפאה טוענים שזהו שלב בדרך למו"מ. לפי קצב החלפות הממשלות בארץ וגידולו של הימין, הדבר היחיד שתוביל אליו הקפאת התנחלויות היא הקפאה במו"מ עם שכנינו. בדומה להסכם אוסלו ולהתנתקות, ההקפאה היא מעשה גרוע שעוטפים אותו בעטיפה יפה. טיעונים כמו "אנחנו לא בונים יותר, אז מה כולם רוצים מאיתנו?" יצוצו מכל חור.

במקום להתעסק בתהליכים שלא יובילו לשום מקום, הגיע הזמן לשבת ולסגור את נושא הכיבוש ביש"ע (כן, יש כיבוש גם בעזה) ובגולן ע"י מו"מ שתכליתו לסיים את האפרטהייד הישראלי פעם אחת ולתמיד.

בדידותו של ליברמן

לאחרונה או שלא כל כך הבין שר החוץ של ישראל שבהיותו מתנחל תפקידו כשר החוץ חסר כל תוכן. הוא לא רוצה ולא יכול להיות שותף לתהליכים המדיניים, הוא לא רצוי ברב הקהילות בעולם, ושיחות רציניות עם מדינות ערב הוא כנראה לא ינהל לעולם. איש שאיים להפציץ את סכר אסואן וכמעט גרם למשבר דיפלומטי עם בין ישראל למיצרים, החליט שהוא חייב להיות חלק מתודעתם של אזרחי ישראל בכל מחיר.

כדי שלא נשכח שהוא שר בכיר בממשלה ליברמן החליט להוריד את זכר השואה לתחתית שכמעט אף פוליטיקאי לא הצליח לעשות (בכלל, נראה לפעמים שפוליטיקאים מתחרים ביניהם על ניכוס וזילות האירוע הטרגי הזה). ליברמן יצא בהתקפה חסרת תקדים אפילו במונחים שלו, והשווה את סירובה של ממשלת שבדיה לגנות את הכתבה שהציגה את דעתו של הכותב בלבד לשתיקתה כביכול של שבדיה שואה.

אחרי שראשי הקהילה היהודית בשוודיה טענו שליברמן הוא הגורם לבעיה, הבין ליברמן שהוא מיצה את הנושא ועבר לטפל בעובדי משרדו ובכוונתו למנוע מאזרחים שלא שירתו בצבא להשתתף בקורס צוערים של משרד החוץ. עפ"י חוו"ד משפטיות הדבר בלתי אפשרי, כך שגם הוא לא יצליח.

לא שכחתי גם את הצעותיו לפסול ח"כים ערביים מלכהן בכנסת, חוק הנכבה, חוק האזרחות, ברית הזוגיות, התבטאויות של שר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ ושל עוזי לנדאו, שרים בממשלה מטעם מפלגתו של ליברמן.

ואני שואל מה עוד מתכנן לנו שר החוץ שלנו בדרכו לחיסול המוחלט של מה שנותר מהדמוקרטיה הישראלית.

כן פשע שנאה

בימים שעברו מאז פיגוע הטרור נגד נערים בבית האגודה הלהט"בית בת"א שמעתי הרבה ספקולציות על זהותו של הרוצח. יש האומרים שמפגע הוא הומופוב, יש כאלה שטוענים שמדובר בחולה נפש, ויש הטוענים שמדובר בהומו מתוסכל. מכיוון שהחקירה המשטרתית נמצאת בחיטוליה לא אכנס כאן לזהותו וזאת כי אין לי מושג מה היה המניע של אותו רוצח מתועב. אני רק אומר מה אני מקווה שיתגלה בסוף.

בניגוד למה ששמעתי מלא מעט אנשים בקרב מכרי, ברחוב ובתקשורת, אני כן מקווה שיתגלה שזה היה פשע שנאה, וזאת מטעם אחד פשוט:

החברה שלנו לא רק נגועה בגזענות, היא חולה במחלה הזאת בצורה קשה מאד, ויש שיאמרו שאפילו חולה סופנית. הבעיה הגדולה בחברה חוץ מהמחלה ששמה גזענות, היא חוסר מודעות מרצון לקיומה של המחלה. גילויי גזענות על כל צורתם נחשבים אצלינו כדברים חריגים שיש לטפל בהם נקודתית. אלא מה? יותר מדי מקרים נקודתיים קורים כאן, אך כמעט אף אחד לא מוכן לחבר את הנקודות לקו אחד ארוך שאין לו סוף. מי שכן רואה את הקו האינסופי של אלימות וגזענות, נחשב בארץ כשמאלני קיצוני וסהרורי.

מספיק לקרוא טוקבקים לכתבות ולפוסטים של בלוגרים באינטרנט כדי להבין כמה נקודות שחורות יש לנו בחברה. למי שנכנס לאתר של ארגון "יש תגובה" או מקבל מהם מיילים רואה את הדברים בשיא חומרתם על בסיס יומיומי.

אם יתגלה שהפיגוע הוא פשע שנאה על רקע הומופובי, אז אולי מישהו בחלונות הגבוהים במדינה יועיל להוציא את ראשו מהחול בו הוא טמן אותו ואז יראה את התמונה השחורה שקוראים לה ישראל.

רוה"מ גינה בישיבת הממשלה האחרונה את הרצח, אך גינוי לכשעצמו אינו מספיק, אלא צריך גם מעשים אותם הממשלה לא ששה לעשות. זה אינו מקרה הטרור הראשון בארץ שמבוצע על רקע שנאה למגזר כזה או אחר, די שנזכר במקרה נתן זאדה, או בנסיון רצח על רקע הומופובי במצעד הגאווה בי-ם לפני 4 שנים, כדי להבין על קצה המזלג איפה אנו נמצאים.

ישנן הרבה דרכים להפוך את החברה שלנו לסובלנית יותר כלפי האחר: חינוך לסובלנות, מתן הזדמנויות שוות לכלל הזרמים בחברה, קבלת האחר, אבל כל זה לא יעזור כל עוד לא נוציא את הראש מהחול, נקרא לילד בשמו, ונעקור מהשורש את את השנאה לאחר ואת ההסתה. יש בארץ חוק נגד גזענות, אך מטעמי חופש הביטוי הוא כמעט ולא מופעל.

הגיע הזמן להעניש לא רק את אלה המבצעים את הפשע אלא גם את אלה הקוראים ולו ברמז דק, לביצוע פשעי השנאה הללו, ובטח לא לתת להם מקום בבית המחוקקים שלנו.

תודה לך אלכס מילר

כמי שמגדיר את עצמו איש שמאל, אני אמור להתנגד להצעת חוק של ח"כ אלכס מילר שאוסרת על ציון יום הנכבה כיום אבל של הפלסטינים אזרחי ישראל. בהתחלה אכן כך היה, כשקראתי לראשונה באתר "הארץ" על הצעת החוק, רגש חזק של עצבים וכעס השתלט עליי. לאחר מחשבה נוספת, הצעת החוק אינה רעה כלל וכלל.
מובן לכל שההצעה לא תעבור אפילו את הקריאה הטרומית (אם בכלל תגיע לשם), אך ההד הציבורי שההצעה יצרה, רצוי ואף מבורך. מאז סיום המשטר הצבאי, טוענת מדינת ישראל הרשמית שהיא מדינה המעניקה זכויות וחירויות שוות לכלל אזרחיה. כשאנשי השמאל והאזרחים הפלסטינים טענו שהדבר הוא שקר גס, יצאו הסנגורים של מדיניות ישראלית בטענה שבכל מזרח התיכון ישנה רק מדינה אחת אשר נותנת חופש ביטוי מלא לכלל אזרחיה, ושבשום מקום אחר הפלסטינים לא יכלו להתבטא נגד מדיניות המדינה כלפיהם ולא לצאת ללא עונש. העובדות על שיעורי העוני בקרב המגזר, על הפערים הבלתי סבירים בעליל בחינוך, בריאות והתשתיות בין היהודים והערבים לא בילבלו את הפטריוטים הנלהבים ולא שינו את דעתם. הציבור השתכנע והסטטוס קוו ביחס בין היהודים לפלסטינים אזרחי ישראל נשאר בעינו.
הצעת החוק המדוברת, בנוסף לנסיון הכושל של אותם הסנגורים לשלול מנציגי המיעוט הפלסטיני לייצג אותו בפרלמנט הישראלי הציגו לציבור הישראלי את פניה האמיתיים של המדיניות הישראלית. ההתנגדות להצעת החוק לאיסור ציון הנכבה, בדומה להתנגדות לשלילת זכותם של הפלסטינים להיבחר לכנסת, חוצה מפלגות וגושים. אפילו שלושה שרים מהליכוד התנגדו להצעה.
להצעת החוק, אשר הוגשה ע"י חבר הכנסת מהקואליציה, הזו אין סיכוי לעבור, וגם אם יקרה מעשה שטן והיא תעבור, בג"צ יעיף אותה לכל הרוחות, אך דבר טוב היא עשתה, היא העלתה על סדר היום את היחס של המדינה כלפי מיעוט ספציפי אחד, שאם לא יתוקן מיד, יכול להיות מושלך גם על מיעוטים אחרים, בין אם דתיים, לאומיים או עדתיים. העלאת הנושא לסדר היום הציבורי אולי פתח צוהר לתחילתו של שינוי היחס כלפי הפלסטינים.

אי לכך יובא חוק הנאמנות לדיון במליאה מיד.