לא להקפאת ההתנחלויות

עשור וחצי אחרי הסכם אוסלו ואין סימן לסוף הסכסוך. הרבה מילים כבר נכתבו עליו, ועידות ויי, קמפ דיוויד, אנאפוליס ועוד, אך הסכסוך לא רק שלא נפתר אלא רק מחריף. הטבח בעזה גרם לכך שבקרב חלק גדול מהציבור הפלסטינאי שהאמין באפשרות לשלום, נמצא היום בספק גדול. בישראל המצב הוא כזה הוא ששרים בממשלה קוראים לארגוני שמאל בשמות של מחלות, וח"כ דנון אף קרא לפרק את "שלום עכשיו".

כל זה מראה שאם נמתין עוד קצת זמן בלי להגיע להסדר מדיני עם הפלסטינים, כל מה שיהיה כאן הוא מאבק דמים בלתי נגמר. לאחרונה חודר לתודעה של האזרח הישראלי נושא חדש -ישן על מנת להסית את תשומת הלב מהאין מו"מ - הקפאת התנחלויות.

הסכמה על חשיבותה של הקפאת ההתנחלויות השתלטה על חלקים רבים בחברה הישראלית פרט לכמה (או הרבה) קיצוניים בימין, ועל האוכלוסייה הבינלאומית. הדרישות מישראל הן כבר לא לצאת מכל השטחים הכבושים, ולהגיע להסדר עם השכנים, אלא להקפיא את ההתנחלויות. פתאום ההקפאה עצמה הפכה ללב ליבם של ארגוני השמאל כמו "שלום עכשיו".

המצדדים בהקפאה טוענים שזהו שלב בדרך למו"מ. לפי קצב החלפות הממשלות בארץ וגידולו של הימין, הדבר היחיד שתוביל אליו הקפאת התנחלויות היא הקפאה במו"מ עם שכנינו. בדומה להסכם אוסלו ולהתנתקות, ההקפאה היא מעשה גרוע שעוטפים אותו בעטיפה יפה. טיעונים כמו "אנחנו לא בונים יותר, אז מה כולם רוצים מאיתנו?" יצוצו מכל חור.

במקום להתעסק בתהליכים שלא יובילו לשום מקום, הגיע הזמן לשבת ולסגור את נושא הכיבוש ביש"ע (כן, יש כיבוש גם בעזה) ובגולן ע"י מו"מ שתכליתו לסיים את האפרטהייד הישראלי פעם אחת ולתמיד.