בדידותו של ליברמן

לאחרונה או שלא כל כך הבין שר החוץ של ישראל שבהיותו מתנחל תפקידו כשר החוץ חסר כל תוכן. הוא לא רוצה ולא יכול להיות שותף לתהליכים המדיניים, הוא לא רצוי ברב הקהילות בעולם, ושיחות רציניות עם מדינות ערב הוא כנראה לא ינהל לעולם. איש שאיים להפציץ את סכר אסואן וכמעט גרם למשבר דיפלומטי עם בין ישראל למיצרים, החליט שהוא חייב להיות חלק מתודעתם של אזרחי ישראל בכל מחיר.

כדי שלא נשכח שהוא שר בכיר בממשלה ליברמן החליט להוריד את זכר השואה לתחתית שכמעט אף פוליטיקאי לא הצליח לעשות (בכלל, נראה לפעמים שפוליטיקאים מתחרים ביניהם על ניכוס וזילות האירוע הטרגי הזה). ליברמן יצא בהתקפה חסרת תקדים אפילו במונחים שלו, והשווה את סירובה של ממשלת שבדיה לגנות את הכתבה שהציגה את דעתו של הכותב בלבד לשתיקתה כביכול של שבדיה שואה.

אחרי שראשי הקהילה היהודית בשוודיה טענו שליברמן הוא הגורם לבעיה, הבין ליברמן שהוא מיצה את הנושא ועבר לטפל בעובדי משרדו ובכוונתו למנוע מאזרחים שלא שירתו בצבא להשתתף בקורס צוערים של משרד החוץ. עפ"י חוו"ד משפטיות הדבר בלתי אפשרי, כך שגם הוא לא יצליח.

לא שכחתי גם את הצעותיו לפסול ח"כים ערביים מלכהן בכנסת, חוק הנכבה, חוק האזרחות, ברית הזוגיות, התבטאויות של שר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ ושל עוזי לנדאו, שרים בממשלה מטעם מפלגתו של ליברמן.

ואני שואל מה עוד מתכנן לנו שר החוץ שלנו בדרכו לחיסול המוחלט של מה שנותר מהדמוקרטיה הישראלית.