תודה לך אלכס מילר

כמי שמגדיר את עצמו איש שמאל, אני אמור להתנגד להצעת חוק של ח"כ אלכס מילר שאוסרת על ציון יום הנכבה כיום אבל של הפלסטינים אזרחי ישראל. בהתחלה אכן כך היה, כשקראתי לראשונה באתר "הארץ" על הצעת החוק, רגש חזק של עצבים וכעס השתלט עליי. לאחר מחשבה נוספת, הצעת החוק אינה רעה כלל וכלל.
מובן לכל שההצעה לא תעבור אפילו את הקריאה הטרומית (אם בכלל תגיע לשם), אך ההד הציבורי שההצעה יצרה, רצוי ואף מבורך. מאז סיום המשטר הצבאי, טוענת מדינת ישראל הרשמית שהיא מדינה המעניקה זכויות וחירויות שוות לכלל אזרחיה. כשאנשי השמאל והאזרחים הפלסטינים טענו שהדבר הוא שקר גס, יצאו הסנגורים של מדיניות ישראלית בטענה שבכל מזרח התיכון ישנה רק מדינה אחת אשר נותנת חופש ביטוי מלא לכלל אזרחיה, ושבשום מקום אחר הפלסטינים לא יכלו להתבטא נגד מדיניות המדינה כלפיהם ולא לצאת ללא עונש. העובדות על שיעורי העוני בקרב המגזר, על הפערים הבלתי סבירים בעליל בחינוך, בריאות והתשתיות בין היהודים והערבים לא בילבלו את הפטריוטים הנלהבים ולא שינו את דעתם. הציבור השתכנע והסטטוס קוו ביחס בין היהודים לפלסטינים אזרחי ישראל נשאר בעינו.
הצעת החוק המדוברת, בנוסף לנסיון הכושל של אותם הסנגורים לשלול מנציגי המיעוט הפלסטיני לייצג אותו בפרלמנט הישראלי הציגו לציבור הישראלי את פניה האמיתיים של המדיניות הישראלית. ההתנגדות להצעת החוק לאיסור ציון הנכבה, בדומה להתנגדות לשלילת זכותם של הפלסטינים להיבחר לכנסת, חוצה מפלגות וגושים. אפילו שלושה שרים מהליכוד התנגדו להצעה.
להצעת החוק, אשר הוגשה ע"י חבר הכנסת מהקואליציה, הזו אין סיכוי לעבור, וגם אם יקרה מעשה שטן והיא תעבור, בג"צ יעיף אותה לכל הרוחות, אך דבר טוב היא עשתה, היא העלתה על סדר היום את היחס של המדינה כלפי מיעוט ספציפי אחד, שאם לא יתוקן מיד, יכול להיות מושלך גם על מיעוטים אחרים, בין אם דתיים, לאומיים או עדתיים. העלאת הנושא לסדר היום הציבורי אולי פתח צוהר לתחילתו של שינוי היחס כלפי הפלסטינים.

אי לכך יובא חוק הנאמנות לדיון במליאה מיד.